אני מתעצבן מהבת הצעירה המקסימה והתמימה שלי כשאני מניח אותה על הברכיים שלי, כאבא חובב וסטודנט בקולג'

כאבא מסור וסטודנט בקולג', תמיד נמשכתי אל התמימות והיופי של בתי החורגת. יש בה רק משהו שגורם ללב שלי לדופק ולגוף שלי להשתוקק לעוד. בכל פעם שאני מושיב אותה על ברכיי, אני לא יכול שלא להיטרף מתשוקה. הקימורים הרכים שלה מול החזה הקשה שלי, הנשימה המתוקה שלה על צווארי, מספיקה כדי לגרום לכל גבר להיות חלש בברכיים. אבל זה לא רק על המשיכה הפיזית. זה הריגוש האסור להיות עם הבת החורגת שלי, הסיכון להיתפס, שממש שולח את פמפם האדרנלין שלי. וכשהיא מתכופפת, התחת הגדול שלה חשוף בפניי, אני לא יכול לעמוד בפני הדחף לגעת בה בדרכים שאף אבא לא צריך. זה משחק מסוכן, אבל כזה שאני יותר ממוכן להמשיך בו. הרי מי אומר שאבות חובבים לא יכולים להשתעשע קצת עם בנות הקולג' שלהם?.